מ', ילידת 1952, פונתה לבית חולים במרכז הארץ לאחר שהתמוטטה בביתה ואיבדה את הכרתה. לדבריה, לפני שהתמוטטה סבלה מתחושת שריפה בכל הגוף, מכאבי ראש, מצפצופים באוזניים ומאיבוד שליטה על הסוגרים. במיון הכירורגי בבית החולים בוצעה ל-מ' בדיקת CTA והיא פוענחה כתקינה. מספר ימים לאחר מכן קיבלה רופאת המשפחה של מ' בקופת החולים את סיכום האשפוז מבית החולים ובעקבות זאת החליטה להנפיק בעבורה הפניה לבדיקות EEG ו-US לדופלקס עורקי. אולם, הצורך בביצוע בדיקות אלה לא הובא לידיעתה של מ', וזאת למרות מספר מרשמים ותרופות שהונפקו עבורה במשך שנה לאחר הנפקת ההפניות לבדיקות. כשנה לאחר האשפוז בבית החולים עברה מ' בירור רפואי נוסף בבית החולים ובמהלכו בוצעה בדיקת CTA נוספת. בפענוח של הבדיקה, הרדיולוג שפענח גם את הבדיקה הקודמת הצביע על "תהליך טופס אינטרה-דורלי" שלדבריו נצפה בבדיקה גם שנה קודם לכן, אך עיון בפענוח הקודם העלה כי לא הייתה התייחסות כלל לתהליך זה. בעקבות זאת, עברה מ' בדיקת MRI שהעלתה ממצאים חשודים לגידול סרטני והיא הוכנסה לניתוח למינקטומיה (ניתוח לכריתת קשת החוליה לטיפול בהיצרות תעלת עמוד השדרה) וכריתת מנינגיומה (גידול סרטני שמקורו בקרום המוח) בהרדמה כללית.
בעקבות זאת, פנתה מ' למשרדנו והגיעה לטיפולם של עו"ד נועם שוורץ ועו"ד נתנאל שימוף לצורך בירור השאלה אם התקיימה רשלנות רפואית במהלך הטיפול שניתן לה, וכן הגשת תביעה במידת הצורך. לשם כך הפנה משרדנו את מ' לבדיקות של מומחים מטעמנו בתחום רדיולוגיה אבחנתית ונוירו-רדיולוגיה ובתחום נוירוכירורגיה. בהסתמך על חוות הדעת שכתבו המומחים, החליט משרדנו להגיש תביעה כנגד בית החולים וקופת החולים בעילת רשלנות רפואית. בכתב התביעה טען עו"ד נועם שוורץ ממשרדנו שהעיכוב המשמעותי של למעלה משנה באבחון הגידול הסרטני נבע ממקרה חמור של רשלנות רפואית של בית החולים שבה בדיקת ה-CTA הראשונה לא פוענחה כראוי. רשלנות זו הביאה לגידול של כ-20% בגודלו של המנינגיומה. עוד טען עו"ד שוורץ כי לא די בכך שפענוח הבדיקה היה רשלני ושגוי, אלא שהתלונות של מ' בגין תחושת השריפה בגוף ואובדן השליטה על הסוגרים היו צריכות להיות סמן לקיומה של מנינגיומה. לצד זאת, עו"ד שוורץ הדגיש כי אילו היה אחד הרופאים בקופת החולים טורח לעיין בבדיקת ה-CTA הוא היה מזהה את הגידול הסרטני בהדמיה ומונע את העיכוב הרב בגילויו. יתרה מזו, טען עו"ד שוורץ כי רופאי קופת החולים השונים שטיפלו ב-מ' בגלל תלונותיה בגין כאבים נוירופתיים קשים ברגליה התרשלו בכך שייחסו את הכאבים להפרעה נפשית פסיכיאטרית ולא לבעיה נוירולוגית. בחוות דעתם הרפואית קבעו המומחים כי בעקבות הרשלנות והאיחור בזיהוי מחלתה של מ' ובהוצאת הגידול נותרה לה נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 50% בגין פגיעה סנסורית משולבת בחוסר יציבות ונפילות חוזרות ונשנות, ונכות נפשית צמיתה בשיעור 30% בגין הפרעת הסתגלות שהתפתחה אצלה.
בעקבות זאת, הגישו הנתבעים כתבי הגנה מטעמם שבהם הכחישו את הנטען בכתב התביעה, ועמדו על כך שלא הייתה רשלנות רפואית בטיפול שניתן ל-מ' ושהטיפול היה מקצועי וסביר בהתאם לפרקטיקה הרפואית הנוהגת. לכתבי ההגנה צירפו הנתבעים חוות דעת של מומחים מטעמם אשר שללו את הקשר הסיבתי בין הפגיעות וההפרעות האורתופדיות, הנוירוכירורגיות והפסיכיאטריות לבין הזמן שחלף מהמועד שבו מ' התלוננה לראשונה ועד להסרת הגידול בניתוח.
לנוכח הפערים בין הצדדים, ומתוך ניסיון לסיים את התיק מחוץ לכותלי בית המשפט, פנו הצדדים להליך גישור. לקראת ישיבת הגישור שלחו הצדדים למגשרת את כלל המסמכים הרלוונטיים לתביעה, לרבות תחשיבי נזק. לאחר שניתנה הזדמנות לכל צד להעלות את טענותיו עניין הרשלנות הרפואית, שיעור הנזק וגובה הפיצוי הנדרש, נתנה המגשרת דעתה על התיק והציעה לסיים אותו בפשרה בסך 520,000 ₪. לאחר מכן ניהל משרדנו משא ומתן אינטנסיבי מול הנתבעים בניסיון להשיג את הסכמתם להצעת המגשרת. בתום מגעים ממושכים הוסכם כי בית החולים יפצה את מ' בפיצוי בסך 426,000 ₪ וקופת החולים תפצה אותה בפיצוי בסך 94,000 ₪. אם כן, לבסוף מ' קיבלה במסגרת התביעה פיצוי גבוה בסכום כולל של 520,000 ₪.
עו"ד שוורץ התייחס להצלחה בתיק וסיכם: "שמחים ומאושרים בשביל מ' ומודים למגשרת על כל המאמצים שהובילו לסיום התיק לשביעות רצונה המלאה של מ'".
עו"ד נתנאל שימוף הוסיף: "אני שבע רצון מהתוצאה שהגענו אליה ומקווה שהכספים יעזרו לתובעת לחיות את חייה ולהינות מהם".
