ו', מהנדסת פיתוח מוצר במקצועה, כבת 54 במועד התאונה, נפגעה כנוסעת באוטובוס לאחר שנפלה בעקבות בלימה פתאומית של הנהג. כתוצאה מהנפילה נחבלה התובעת בכל חלקי גופה ובפרט בגב התחתון, בידיים, בצוואר ובשכמות.
מאחר שהאירוע התרחש בעודה בדרכה למקום העבודה, פנתה ו' למשרדנו לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") להכרה בתאונה כתאונת עבודה, ולקבלת תגמולים בגין הנכות שנותרה לה בעקבותיה. לאחר הגשת התביעה הכירה הוועדה הרפואית במל"ל בתאונה כתאונת עבודה וקבעה כי נותרה ל-ו' נכות צמיתה בשיעור 5% בגין כאבים בצוואר, תוך דחיית טענותינו כי קיימת פגיעה נוירולוגית המתבטאת בהפרעה תחושתית בגפיים שממנה סבלה ו'.
עו"ד אוריה רוזנבלט ממשרדנו, שניהל את התיק, סבר כי הנכות שנקבעה אינה משקפת את מצבה הרפואי של ו' ומשכך החליט להגיש ערר על קביעת הוועדה הרפואית, אולם הערר נדחה. בעקבות זאת, הגיש עו"ד רוזנבלט תביעה להחמרת מצב, אך התביעה נדחתה. עו"ד רוזנבלט לא ויתר והחליט להגיש תביעה נוספת להחמרת מצב, אולם גם תביעה זו נדחתה.
על אף הדחיות החוזרות, משרדנו היה איתן בדעתו שיש להכיר בנכותה הנוירולוגית של ו' בעקבות התאונה ולפיכך החליט להגיש ערר על החלטת הוועדה. משרדנו טען כי ו' סובלת מתחושה של נימול וחשמל שמתפשטת מהצוואר לאורך יד שמאל, וכן מחולשה וירידה בכוחה של היד. כמו כן, הדגיש משרדנו כי ממצאי ה-EMG (בדיקת הולכה עצבית) וחוות הדעת של מומחה נוירולוגי מחזקים את הטענה בדבר הפגיעה השורשית שממנה סובלת ו' בעקבות התאונה. לבסוף השתכנעה הוועדה הרפואית מטענות משרדנו וקבעה כי נותרה ל-ו' נכות נוירולוגית בשיעור 10% בגין פגיעה עצבית בגפיים העליונים, וזאת מעבר לנכות בגין הכאבים בצוואר. לאור זאת, הוועדה הרפואית קבעה ל-ו' שיעור נכות משוקלל בסך 14.5%.
לפיכך, בשל הנכות הגבוהה שנקבעה ל-ו' ובשל משכורתה הגבוהה, צפויה ו' לקבל תגמולים מהמל"ל בסך כולל של 288,814 ₪.
עו"ד רוזנבלט ממשרדנו התייחס להליך במל"ל וסיכם: "לרוב כאשר מערערים בכל ערכאה צריך למצוא טיעון חדש. אבל לפעמים הטענה שלך פשוטה וצודקת וכל שנדרש זו נחישות והתמדה. שמח שההתעקשות של הלקוחה ושלנו השתלמה".
