נ', בן 20 במועד התאונה, עבד בתור מלצר באירועי קייטרינג. במהלך יומו הראשון בעבודה סטנד גדול עמוס בשולחנות נפל על רגלו הימנית של נ' (להלן: "האירוע"). עקב האירוע נגרם ל-נ' שבר תת פריקה בקרסול ימין, וכן שבר תוך פרקי בברך ימין. בנוסף, נותרו ל-נ' צלקות מכוערות, מכאיבות ומעוותות.
נוכח הפגיעות הגופניות הקשות שנגרמו לו, ומכיוון שהתאונה הייתה תאונת עבודה, פנה נ' למשרדנו לצורך ייצוגו ולמען מיצוי זכויותיו אל מול המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).
לאחר הגשת התביעה למל"ל על ידי עורך הדין אבי שינדלר ממשרדנו, הכיר המל"ל בתאונה כ"תאונת עבודה" בגין פציעותיו של נ' בקרסול ובברך ימין. בשל כך קבעה ועדה רפואית של המל"ל כי נ' זכאי לנכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה בברך ולנכות צמיתה בשיעור 10% בגין צלקות מכאיבות, מעוותות ומכוערות. אומנם כבר בוועדה הראשונה נטען כי נ' סובל מנכות נפשית, אך למרות זאת הוא לא זומן לבדיקה פסיכיאטרית.
כיום סובל נ' מהחמרה במצבו הנפשי. על כן הוגשה תביעה למל"ל להחמרת מצב, ובה טען עו"ד שינדלר כי מומחה אובייקטיבי בתחום הנפשי, שמונה מטעם בית המשפט בתביעת הנזיקין, קבע כי נ' סובל מנכות צמיתה בשיעור 30%, כאשר 1/3 מהם מיוחסים לתאונה. חוות דעת זו השפיעה על המומחה שדן בהחמרת מצב במל"ל וקבע כי נ' זכאי לנכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפרעה נפשית.
לסיכום, לאחר כלל הוועדות של המל"ל נקבע כי נ' זכאי לנכות צמיתה משוקללת בשיעור 28%, מה שיעניק לו סכום פיצוי כולל בסך 1,289,040 ₪ עד גיל הפרישה, וזה עוד בטרם התנהל התיק מול המזיק.
עו"ד שינדלר התייחס לתיק וסיכם: "שימוש מושכל בוועדות הרפואיות להחמרת מצב יכול להביא למצב שבו נכות תגדל בעתיד, במיוחד כאשר מדובר בסוגיות על רקע נפשי, כאב נוירופטי או כאב ריאומטולוגי. רק חשוב לשים לב שלא לסגור תיק נזיקין בטרם התגבשו כלל הנזקים".