ד', בת 40 במועד התאונה, סייעת בגן ילדים במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים כשנהגה ברכבה ורכב אחר התנגש בה מאחור בעוצמה. בשל התאונה נפגעה ד' בכל חלקי גופה ובפרט בראש, בצוואר ובגב.
לנוכח הפגיעות הגופניות הקשות שנגרמו לה, ומכיוון שהתאונה הייתה תאונת עבודה, פנתה ד' למשרדנו לצורך ייצוגה ולמען מיצוי זכויותיה אל מול המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).
ועדה אורתופדית של המל"ל בדקה את ד' וקבעה כי נותרה לה בעקבות התאונה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה בתנועה בעמוד השדרה הצווארי.
עברו השנים, ומצבה של הלקוחה "לא התגבש". היא סבלה ממספר פגיעות שונות ועל כן לא פנינו לתביעה אל מול חברת הביטוח שביטחה את הרכב בזמן התאונה. בהתאם לחוק פנינו להליך של החמרת מצב במל"ל. בהליך זה אנו דורשים בדיקה חוזרת של ד' לאור החמרת מצבה הרפואי מאז הוועדה הקודמת שהופיעה בה. ועדה רפואית ראשונית של המל"ל בהחמרת מצב בדקה את ד' וקבעה כי על הנכות הצמיתה שקבעה הוועדה בגלגול הראשון נוספו נכויות צמיתות בשיעור של 5% בגין הפרעת הסתגלות ונכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הפרעה תחושתית בגפיים.
לאחר קביעת הוועדה האמינה ד' כי מגיעים לה אחוזי נכות גבוהים יותר בשל החמרת המצב, וכי הנכויות הראשוניות שקיבלה אינן משקפות את מצבה התפקודי בפועל. לכן לא הוגשה תביעה לחברת הביטוח, אלא עו"ד שינדלר הגיש ערר על החלטת הוועדה שדנה בהחמרת המצב, בטענה כי הוועדה הראשונה קבעה בממצאיה כי "נמצאה מגבלה קלה בחלק מהתנועות" וקביעה זו כשלעצמה הייתה צריכה להעניק ל-ד' אחוזי נכות צמיתה בשיעור של 10%. במסגרת תהליך החמרת מצב, בעקבות ערעור שלנו, בדקה הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל את ד' וסברה כי אכן נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועה בעמוד השדרה הצווארי כפי שטען עו"ד שינדלר ולכן לאחר הערר נכותה הצמיתה של ד' עומדת בשיעור של 18.78%.
לבסוף, בעקבות העלאת אחוזי הנכות למעלה מפי שלושה מהקביעה הראשונית, עלה באופן משמעותי ביותר גם הפיצוי מחברת הביטוח. שכן, הפיצוי מחברת הביטוח מחושב בהתאם לאחוזי הנכות לפי הפוליסה; ככל ואחוזי הנכות גבוהים יותר כך גם הפיצוי יהיה גבוה יותר בהתאמה.
עו"ד שינדלר התייחס לתיק וסיכם: "להקשיב ללקוחות. הם יודעים מה הם עוברים וחווים. הלקוחה הבינה שאחוזי הנכות שנקבעו בתחילת התהליך אינם ממצים את מלוא נכותה. הכלי של החמרת מצב בביטוח לאומי מאפשר ללקוחות כמו ד' שלא לוותר ולהיות בטוחים שהנכות הצמיתה היא הנכונה".
