מאת עו"ד נועם שוורץ ועו"ד אביה אזלואי
נושא המאמר מבטא בצורה טובה את המתח המובנה בין שני עקרונות העל בדיני הנזיקין: "חובת הקטנת הנזק למול עקרון השבת המצב לקדמותו". בטרם נצלול לסוגיה שעל הפרק נסביר את העקרונות האלו ואת המתח העולה מהם.
כידוע, דיני הנזיקין ונזקי הגוף בפרט מטרתן אחת היא: "השבת המצב לקדמותו" (כפי שנקבע ב- ע"א 198/69 אריאלי נמכלוף ואח, פד"י כ"ג (2) 683). כלומר, החזרת הניזוק או רכושו למצב דומה ככל הניתן כפי שהיו קודם לתאונה.
כלל זה, העומד בבסיסם של דיני הנזיקין, הינו מורכב ומסועף ביותר, אך הוא אינו עונשי. כלומר, הוא אינו בא להטיל עונש כלכלי או אחר על המזיק לצורך ענישה גרידא, אלא רק להשיב לניזוק את שאיבד במהלך התאונה או בעקבותיה. כמו כן, אין כלל זה בא להיטיב עם הניזוק ולשפר את מצבו הקודם לתאונה. במילים אחרות, עקרון זה בא "לאפס את הזמן" ולהחזיר אותו לכפי שהיה טרם התאונה.
מדינת ישראל חוקקה בשנת 1975 את חוק הפלת"ד (חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975), אשר מטרתו הינה הסדרה של הפיצויים שלהם זכאים נפגעי תאונות דרכים. טרם החוק, היה הנפגע תובע דרך פקודת הנזיקין כדרך כל ניזוק אחר. חקיקת חוק הפלת"ד נבע מכך שביחס לתאונות אחרות, כמות תאונות הדרכים הייתה גבוהה בהרבה ולכך התווספו שני קשיים עיקריים:
- סוגיית האחריות בגין התאונה (מי אשם) – בשונה מתאונות אחרות (כגון נפילות ממפגעים בשטח רשות מקומית), ברוב תאונות הדרכים קשה להוכיח מה היה הגורם לתאונה: כשל מכאני, מזג אוויר, זכות קדימה שנעקפה או אפילו מצב הערנות של מי מהנהגים.
- כספי הפיצויים – היה ומישהו נקלע חלילה לתאונת דרכים ונקבע כי הוא אשם בתאונה, נגזר עליו לשלם סכומי עתק שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בתשלומם, ורבים היו נקלעים לחובות גדולים.
מדינת ישראל פתרה את הבעיות האלו באמצעות שני עקרונות: - אחריות מוחלטת – כל מי שנפגע בתאונת דרכים יהיה זכאי לפיצוי (ללא התייחסות לשאלת האשם), למעט אם מדובר בעבירה פלילית או פעולת טרור או מעשה מכוון, ועוד.
- ביטוח חובה – כל כלי רכב מנועי (כהגדרתו בחוק) חייב בביטוח חובה, אשר מטרתו היא במקרה וחלילה תארע תאונה, חברת הביטוח תפצה את הניזוק (בין אם מדובר בתאונה בין שני כלי רכב או כלי רכב עם הולך רגל).
פתרונות אלו אכן הקלו בשאלות המובאות לעיל, אך איפה אנו מציבים את הגבול ואומרים עד כאן, מכאן אין הנזקים הנטענים קשורים בקשר סיבה-תוצאה לתאונה? ברור כי בסוגיה המקראית הפשוטה שבה יצאה אש מהשדה שלך ופגעה בשדה שכנך הרי שתשיב לו את שווי אותו נזק: "כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה [בעירו] ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" (שמות, כב, ד) אך מה קורה כאשר המצב מורכב יותר? כאשר מדובר בתאונת דרכים ואדם נשאר לאחר התאונה נכה לכל החיים? כיצד ניתןלתקןמצב זה?
שאלה נוספת היא מה לגבי הניזוק עצמו? האם מרגע שנפגע מותר לו לשבת במיטת חוליו ולא לפעול כלל לצורך קידום מצבו הרפואי והכלכלי? אנו יודעים שלא כך הוא הדבר שכן על הניזוק עצמו חלה "חובת הקטנת הנזק". אולם השאלה הנשאלת היא מהו היקף החובה של הניזוק לעבור טיפול רפואי הכרוך בסיכון בכדי לצמצם את הנזק ממנו הוא סובל.
שאלות אלו ועוד רבות עוסקות בעקרון השבת מצב לקדמותו אך אנו נתמקד בנושא אחד: החזר הוצאות ייצוג עו"ד בביטוח לאומי על ידי חברת הביטוח.
נקודת המוצא היא כי על המזיק או חברת הביטוח שלו חלה החובה לפצות את הניזוק וכן על הניזוק חלה החובה לפעול בעצמו לצורך שיפור מצבו. השאלה הנשאלת מה הדין כאשר פעולות שבהן נוקט הניזוק לצורך שיפור מצבו כרוכות בהוצאות נוספות? האם על המזיק לפצותו בגין הוצאות אלו?
משרדנו נדרש לסוגיה זו בת"א 24758-03-11, שם העלנו בפני השופט אהרון פרקש (נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים) את סוגיית החזר הוצאות שכר טרחת עו"ד עבור ייצוג מול המוסד לביטוח לאומי.
בתיק זה היה מדובר בנהג אופנוע שעבד כשליח. הנהג נפגע בתאונת דרכים כאשר האופנוע שלו התנגש באמבולנס. כידוע, בתאונות עבודה זכאי הנפגע לפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה, וסכום זה מנוכה מהפיצוי המגיע לנפגע מחברת הביטוח של האופנוע.
בתיק הנדון שילם התובע למשרדנו שכר טרחה בעבור ייצוגו מול המוסד לביטוח לאומי, מתוך רצון לשפר את סיכוייו בפני וועדות המוסד לביטוח לאומי הקובעות את נכויותיו. בבואנו לבית המשפט פנינו לכבוד השופט וטענו כי התובע פעל בהתאם לחוק ובהתאם לכללים שהעלנו לעיל, וכי הפנייה למוסד לביטוח לאומי הייתה לצורך קיום חובת הקטנת הנזק. עוד הוספנו כי התובע הצליח להגיע לתוצאות טובות מול המוסד לביטוח לאומי בשל אותו ייצוג ע"י משרדנו. על כן, הוא זכאי להחזר הוצאות אלו מאת חברת הביטוח, הואיל ולולא) הוצאות אלו הייתה חברת הביטוח חייבת להשיב לו את כל אותם כספים שלא היה מצליח התובע להשיג לבדו מאת חברת הביטוח.
בפסק הדין השופט פרקש קבע את התנאים להכרה בהוצאות אלו באם יוכח כי ההליך מול הביטוח לאומי היה נפרד מההליך בבית המשפט ע"י ראיות כגון: הסכם שכ"ט נפרד, קבלות וכו`.
בת"א 6698-02-12 נעתר בית המשפט לבקשתנו להכיר בהוצאות אלו ונקבע: "חרף התנגדות הנתבעות, אני מוצאת לקבל באופן חלקי את הטענה, שכן בהתאם לחובתו להקטנת הנזק היה על התובע למצות את זכויותיו במל"ל" כלומר, גם בית המשפט הכיר בכך שעל התובע לפעול לחובת הקטנת נזקיו.
חשוב להבין את הרציונל הערכי העומד מאחורי החלטה זו, מצד אחד חלה על התובע החובה לפעול להקטנת נזקיו, אך מדוע שיצא נפסד בשל כך? כלומר מדוע שייאלץ להוציא כסף על ייצוג מול הביטוח הלאומי בשביל למקסם את הפיצויים אשר יקבל מאת הביטוח הלאומי ובכך להקטין את הפיצויים אשר יקבל מאת חברת הביטוח אם הוצאות אלו לא יחזרו אליו?
עיון בפסיקה מעלה כי בית המשפט פועל ברוב המקרים בגישה המיטיבה עם התובע ומדרבנת אותו לפעול קודם כל למיצוי זכויותיו מול הביטוח הלאומי טרם יפנה להליך משפטי מול חברת הביטוח.
נקודת המוצא כי החזר הוצאות שכר טרחת עו"ד בייצוג מול הביטוח לאומי הוא אחד מאותם זרזים אשר מניעים את התובעים למיצוי זכויות מול (המוסד לביטוח הלאומי, שכן הם יודעים שהוצאות אלו יחזרו אליהם.
יחד עם זאת, רבים המקרים בהם התובעים אינם אמידים דיים מבחינה כלכלית. בשל כך, הם אינם יכולים לשאת בעלויות הכלכליות הרבות הנדרשות לצורך הוכחת כלל נזקיהם, ובמקרים רבים יעדיפו לסיים את התיקים בפיצוי קטן בהרבה מזה שאליו יכלו להגיע אילו הוגש כתב תביעה, נערכה חוו"ד תומכת מאת מומחה, והצטרף אליהם עו"ד לייצוג בפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח הלאומי. הוצאות אלו אינן פשוטות ולעיתים עשויות להגיע לעשרות אלפי שקלים.
חברות השקעות משפטיות וחברות מימון שונות אשר נכנסו לשוק בשנים האחרונות לתמונה ומאפשרים לכלל הנפגעים מימון להוצאות המשפט שלהם. בכך יוכלו גם משרדי עוה"ד המייצגים נפגעים לפעול מול הגורמים המקצועיים (רופאים ומומחים אחרים) דרך החברות מבלי להכניס את הנפגע לקושי כלכלי בגיוס כספים למימון חוות דעת משפטיות.
הוצאות שכר טרחת עו"ד בייצוג מול המוסד לביטוח לאומי שייכות לקטגוריית ה- "הנזק המיוחד". כמוהם כשאר הוצאות אשר התגבשו טרם מתן פסק הדין בבית המשפט והתובע דורש את החזרתן, ככלל הוצאות נזק מיוחד נדרשות לאסמכתאות על הוצאתן בפועל כגון קבלות. בשל כך, גם כאן במידה והתובע באמצעות בא כוחו דורשים החזר הוצאות אלו יש לצרף ביחד עימן הוכחות כגון: הסכם שכר טרחה מול המשרד המייצג שבו ניכר ייחוד נושא הייצוג מול הביטוח הלאומי בנפרד מההליך מול חברת הביטוח, וכן קבלות מאת משרד עוה"ד שבהן מצוינות הוצאות אלו.
בתיק נוסף, 65775-06-15, נדונה סוגיית החזר שכר טרחה בייצוג מול הביטוח הלאומי ושם עמד בית המשפט על נושא עידוד התובעים למצות זכויותיהם מול הביטוח הלאומי ובכך גם תבוא ברכה למבטחות:
"אציין רק כי שיפוי תובעים הפונים למל"ל לקבלת תגמולים בגין הוצאות ייצוג במסגרת זו, יעודד אותם למצות את מלוא זכויותיהם במל"ל, תוך שהדבר יביא ברכה גם למבטחות. בנוסף, יש בכך כדי לגרום להפחתת עלויות למבטחות, כאשר קביעת דרגת הנכות במל"ל עשויה לגרום לכך שלא ימונה מומחה או מומחים אשר בעלות שכרם ישאו, במרבית המקרים, המבטחות"
שיתוף הפעולה בין משרדי עו"ד לבין לקוחות הינו מבורך, אך הקושי האמיתי היחיד שחסר לשיתוף פעולה זה כדי לעמוד איתנים מול חברות הביטוח הינו הגב הכלכלי החזק לצורך מימון חוו"ד, ישיבות, וועדות ביטוח לאומי, וכל דבר אחר הדרוש כדי להביא את תיק התביעה למיצוי הפוטנציאל הכלכלי הגלום בו. חברות השקעות משפטיות הנכנסות לתמונה מהוות את היכולת הכלכלית הזו ובכך כולם יוצאים נשכרים, התובע מקבל פיצוי גבוה בהרבה מזה שהיה מקבל ללא ייצוג מקצועי מול הביטוח לאומי ובנוסף "ד המייצג את התובע מקבל גם הוא את חלקו, שכן ברוב המקרים, ובייחוד בתיקי ביטוח לאומי ותאונות דרכים, שכר הטרחה של עוה"ד נקבע באחוזים. וחברת השקעות משפטיות, ברוב המקרים, מחזירה את ההשקעה עם ריבית מוצלחת. אף הערכאות המשפטיות נהנות מכך, שכן שיתוף פעולה זה, מונע סחבת ניהולית הנובעת מחוסר יכולת כלכלית של התובעים לממן חוות דעת.
