ב', אחות במחלקה סיעודית במקצועה, אובחנה כחולת סרטן השד בהיותה כבת 50. בעקבות המחלה סבלה ב' מתופעות חמורות וקשות, לרבות כאבים מפושטים בכל הגוף, כאבי ראש, חולשה של השרירים, הירדמות חוזרת של הגפיים, זמזום באוזניים ופגיעה בראייה ועוד. לאור זאת, הגישה ב' תביעת נכות כללית ותביעת נכות מעבודה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) מתוך תקווה לקבל קצבאות אשר יקלו על ההתמודדות שלה עם הקשיים שליוו את המחלה. הוועדה הרפואית במל"ל שבדקה את ב' קבעה כי נותרה לה נכות זמנית בשיעור 50% בגין פיברומיאלגיה למשך כ-22 חודשים, נכות צמיתה בשיעור 15% בגין כריתת שד ונכות צמיתה נוספת בשיעור 15% בגין הגבלת תנועה בכתף ימין. לאור חוסר שביעות רצונה מקביעות הוועדה פנתה ב' למשרדנו לצורך הגשת ערעור כנגד ההחלטה.
לקראת ועדת הערר ביצע משרדנו עבודה הכנה מקיפה ויסודית, שכללה את איסוף כל המסמכים הרפואיים של ב'. במהלך הוועדה הצביע עו"ד אבי שינדלר ממשרדנו על שלל הפגיעות הרפואיות ש-ב' סובלת מהן וטען כי מצבה מצדיק קביעה של נכות צמיתה משוקללת גבוהה באופן משמעותי מזו שנקבעה בוועדה הקודמת. אולם, ההרכב שישב בוועדת הערר סבר שיש לבצע ל-ב' בדיקות מעמיקות יותר לצורך בירור נכותה, ומשכך זימן אותה לוועדות נוספות בתחומים הריאומטולוגיה, אא"ג והנוירולוגיה. לבסוף ועדה רפואית מסכמת העמידה את נכותה הזמנית המשוקללת של ב' בשיעור 64% למשך כשלוש שנים וקבעה לה אי כשירות לעבודה בשיעור 100%. כמו כן, הוועדה קבעה כי לאחר מכן תיוותר ל-ב' נכות צמיתה בשיעור 28% בלבד. לקראת תום תקופת הנכויות הזמניות ייצג משרדנו את ב' בוועדות רפואיות נוספות בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והרפואה הפנימית. בעקבות זאת, ועדה רפואית מסכמת קבעה ל-ב' נכות זמנית משוקללת בשיעור 60% למשך שנה, והעמידה את דרגת אי הכושר שלה לעבודה בשיעור 60%.
בחלוף שנה זומנה ב' פעם נוספת לוועדה רפואית בתום זמניות, וזו העמידה את נכותה הכללית בשיעור משוקלל של 55% לצמיתות. עם זאת, משרדנו היה איתן בדעתו כי נכות זו אינה משקפת את מצבה הרפואי של ב' ולכן הגיש ערעור על ההחלטה. לבסוף העלתה הוועדה את שיעור הנכות הצמיתה המשוקלל של ב' ל-75%. במקביל, משרדנו ייצג את ב' בוועדת שיקום שנועדה לבחון את כשירותה ואת יכולתה התפקודית. במהלך הוועדה עמד עו"ד שינדלר על הכאבים ומגבלות התנועה ש-ב' סובלת מהם, והדגיש כי הם שינו את חייה לבלי הכר ופוגעים ביכולתה לבצע פעולות, ולו הפשוטות והשגרתיות ביותר. תחילה העמיד המל"ל את דרגת אי הכושר לעבודה של ב' בשיעור 74% לצמיתות, אולם לאחר ערעור שהגיש משרדנו, ובהמלצת ועדת השיקום, נקבע ל-ב' אי כושר מלא לעבודה לצמיתות, דהיינו 100%, עם תחולה רטרואקטיבית של שנה וחודשיים אחורה.
החלטה זו היא הצלחה משמעותית עבור ב', שכן הצלחנו להגדיל את הקצבה שהיא כבר מקבלת בגין נכות מעבודה עבור תאונה אחרת שחוותה בחייה, בסכום של 342,000 ₪.
אם כן, לאחר תהליך ארוך מאוד במל"ל, לאורכו בעלה של ב' ליווה אותה במסירות ובשקדנות, וכמות אינסופית של ועדות רפואיות, ב' סוף סוף תקבל את התגמולים שהיא זכאית להם. עו"ד שינדלר התייחס להליך מול המל"ל וסיכם: "שנים רבות של עינוי דין! אין לי מילה אחרת להגדיר את התחושות בסיום התיק. שמח מאוד שהזכויות יינתנו ללקוחה לצמיתות וזאת גם בזכות הדחיפה הרבה של הבעל המסור. שמחה וגאווה ואיחולי החלמה מכל הלב".
