ג' שירת כלוחם באחת מחטיבות החי"ר המובחרות. לקראת סוף מבצע "עופרת יצוקה", במהלך הלחימה, נזרק רימון יד לעבר ג' וחבריו ונחת סמוך לרגליהם. למזלם הרימון היה "נפל" ולא התפוצץ, אולם לצורך ביצוע משימתם נאלצו הלוחמים להמשיך ולשהות בחלל יחד עם הרימון למשך שעות ארוכות.
בעקבות אירוע זריקת הרימון החל ג' לסבול מחרדות שהקשו עליו להירדם בלילות. הוא נהיה מתוח ורציני והפסיק לצחוק ולהתבדח. ג', שהיה חייל בולט, סירב לתת לתחושותיו להכניע אותו, ולאחר שהסתיים המבצע המשיך כלוחם ביחידה ואף סיים בהצלחה קורס מ"כים. רק כשנה וחצי לאחר אותו אירוע טראומטי נחשפה השפעתו הרבה על חייו של ג' בעת שקיבל את ההתקף הפסיכוטי הראשון שלו.
לאחר כחודשיים חווה ג' התקף פסיכוטי נוסף ועקב כך הוא נשלח לאשפוז במחלקה הנוירולוגית בבית החולים, שם ביצעו מספר בדיקות לאבחון מצבו הרפואי, אך ללא הועיל. כעבור חודש בלבד חווה ג' התקף שלישי ובעקבותיו הוחלט לאשפזו במחלקה פסיכיאטרית, שם אובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית (Bipolar Disorder), הפרעה נפשית אפקטיבית אשר מי שחולה בה סובל מתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח. מקובל לייחס הפרעה זו לגנטיקה העוברת בתורשה, אולם כפי שיפורט במאמר זה, במקרה של ג' הוכח אחרת. כתוצאה מכך הורד הפרופיל הצבאי של ג' ל-21 והוא שוחרר באופן רשמי משירותו הצבאי.
לאחר מכן הגישו ג' ומשפחתו תביעה למשרד הביטחון בבקשה להכיר בו כנכה צה"ל. ג' נשלח לבדיקה אצל מומחה בתחום הפסיכיאטריה, והוא אומנם התייחס בחוות דעתו לאירוע הטראומטי שחווה ג' והכיר בפוטנציאל הגבוה לסכנת חיים, אולם הוא ציין כי לא התרשם שקיימים אצלו סימפטומים של הפרעה פוסט טראומטית (PTSD). כמו כן, המומחה שלל קשר סיבתי בין האירוע לבין התפרצות ההפרעה הדו-קוטבית.
ג' ומשפחתו פנו למשרדנו לשם קבלת ייעוץ משפטי ובירור האפשרויות העומדות בפניהם. משרדנו הפנה את ג' לבדיקה של מומחה מטעמנו אשר הפריך מן היסוד את חוות דעתו של מומחה משרד הביטחון. לשיטתו סימני החרדה אצל ג' החלו זמן קצר לאחר האירוע מסכן החיים, ולמעשה הם סימן מקדים להתפתחות PTSD. לבסוף אבחן המומחה את ג' כסובל מהפרעה דו-קוטבית לצד תסמונת פוסט טראומטית. בהמשך נשלח ג' לבדיקה אצל מומחה שלישי, אף הוא מטעם משרד הביטחון, אשר קבע כי ג' אינו סובל מ-PTSD מאחר שמצבו לא עונה על הקריטריונים הקבועים בספרות ואשר מגדירים התקיימותה של תסמונת זו.
לאור חילוקי הדעות בין הצדדים וסירובו של קצין התגמולים להכיר בהפרעה הדו-קוטבית שממנה סובל ג' כנובעת משירותו הצבאי ומהתקרית הטראומטית שחווה במבצע עופרת יצוקה, הגיש משרדנו ערעור כנגד קביעת משרד הביטחון. משרד הביטחון לגלג על מסקנות חוות הדעת שערעורנו נסמך עליה, וטען כי ג' כלל לא סובל מ-PTSD, וגם לו היה סובל מ-PTSD, תסמונת זו לעולם לא יכולה להיות הגורם להפרעה הדו-קוטבית שממנה סובל ג' אשר הייתה מתפרצת בין כה וכה בשלב כזה או אחר בחייו מאחר שהיא הפרעה המבוססת על מטען גנטי ולא על אירוע טראומטי.
בדיוני ההוכחות חקר משרדנו את המומחים מטעם משרד הביטחון והצליח לתקוף ולשמוט את הקרקע תחת טענותיהם. בתום דיונים רבים וארוכים הכריע בית המשפט בפסק דין כי ההפרעה הדו-קוטבית של ג' התפתחה מתסמונת ה-PTSD שממנה סבל בגין האירוע הטראומטי עם הרימון. מדובר בקביעה מהפכנית, שהותירה את המייצגים והמומחים מטעמו של משרד הביטחון פעורי פה.
לאחר שהוכר בבית המשפט, עמד ג' בפני הוועדות הרפואיות באגף לשיקום נכים במשרד הביטחון. שם נפסקה לו נכות צמיתה בשיעור 5% בלבד בגין הפרעה נפשית מזערית וכושר תפקוד תקין, ונכות זמנית בשיעור 10% למשך כחצי שנה בגין PTSD עם הגבלה קלה בכושר התפקודי. משרדנו מיהר להגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה כנגד הקביעה השערורייתית של שיעורי הנכות אשר שיקפה היעדר התאמה מובהק למצבו של ג'. לאחר שדנה בערעור קיבלה הוועדה הרפואית העליונה את הערעור, וקבעה כי נותרה ל-ג' נכות צמיתה בשיעור 30% בגין ההפרעה הדו-קוטבית שממנה הוא סובל.
כיום ג' בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות, נשוי ואב לתינוקת.
עו"ד אבי שינדלר ממשרדנו התייחס להישג בתיק וסיכם: "אין מודעות מספקת לעניין זכויותיהם של חיילים אשר חוו טראומה במהלך שירותם בצה"ל".