ק', ילידת 1993, התגייסה לצה"ל בשנת 2011 ושובצה בתפקיד תצפיתנית. עוד טרם שיבוצה לתפקיד עלו אצל ק' חששות כי היא אינה מתאימה לתפקיד בשל הפרעת הקשב והריכוז שאובחנה אצלה בשנת 2006. ק' ביקשה כי צה"ל ישקול שוב את שיבוצה לתפקיד, אך ללא הועיל.
ק' הוצבה בתור תצפיתנית במוצב סמוך לאחד מגבולות המדינה, ובמסגרת החפיפה נדרשה ללמוד את הגזרה בעל-פה ולתפעל מכשירים שונים, ונחשפה למושגים צבאיים מלחיצים. לשם ביצוע תפקידה בצורה המיטבית נדרשה ק' לשמור על ערנות גבוהה במיוחד ולהתרכז במשך שעות ארוכות, דבר שהתקשתה לעשות בשל הפרעת הקשב והריכוז. ק' נלחצה מאוד שמא לא תצליח לזהות גורמים חשודים בגזרה והדבר יוביל לאירוע ביטחוני מסוכן, ומשום שלא הצליחה להתמודד עם תנאי השירות האינטנסיביים הכרוכים בתפקיד, ק' לא השלימה את החפיפה והועברה לתפקיד כללי בחיל הלוגיסטיקה.
רק לאחר הצבתה בתפקיד החדש נשלחה ק' לנוירולוג בפעם הראשונה, אשר הוריד לה את הפרופיל הצבאי והורה על התחלת טיפול תרופתי. זמן קצר לאחר מכן חלה הדרדרות במצבה הנפשי של ק', היא אושפזה למשך כחודשיים, ואובחנה כסובלת ממחלת הסכיזופרניה. בעקבות זאת הוחלט לשחרר את ק' מצה"ל מטעמי בריאות.
ק' פנתה למשרדנו לצורך ייצוגה בתביעה במשרד הביטחון לשם הכרתה בתור נכת צה"ל בגין המחלה הנפשית שהיא סובלת ממנה, אשר נגרמה בשל לחצי שירותה הצבאי. ואולם בהסתמך על חוות דעתה של פסיכיאטרית מטעם משרד הביטחון דחה קצין התגמולים את תביעתה של ק', בטענה שלא הוכח קשר סיבתי בין שירותה לבין המחלה הנפשית. בחוות הדעת מטעם משרד הביטחון נטען כי מחלת הסכיזופרניה היא מחלה בעלת רקע גנטי אשר התפתחה אצל ק' ללא קשר לשירות הצבאי. קצין התגמולים חיזק טענה זו על ידי טענה כי במשפחתה של ק' יש מקרים נוספים של התפרצות מחלת נפש.
לאור החלטת משרד הביטחון מיהר משרדנו להגיש ערעור על ההחלטה, ובמסגרתו עו"ד רותם כהן שטיפלה בתיק מטעם משרדנו עמדה על כך שהמתח הנפשי הרב והחששות שליוו את התפקיד הם שגרמו להתפרצות המחלה. יתרה מזו, טענה עו"ד כהן כי המחלה של ק' פרצה בשל הטיפול הלקוי של הצבא אשר החליט לשבצה בתפקיד שלא התאים לה בשל הפרעת הקשב והריכוז שממנה סובלת.
לאחר שמיעת הוכחות בתיק החליט בית המשפט להכיר בנכות של ק' בשל מחלת הסכיזופרניה בשיעור החמרה של 50% משיעור הנכות המלא שייקבע. כלומר, בית המשפט השתכנע כי לתנאי שירותה הצבאי של ק' היה משקל משמעותי בהתפרצות מחלתה. בית המשפט קבע כי מדובר במקרה מיוחד שבו קיים קשר סיבתי הדוק וחזק לפעילות צבאית מובהקת בכך ש-ק' שובצה לתפקיד מבצעי מובהק, דבר שהיה כרוך בחששות ובמתח רב של ק', ורק כשמצבה הוחמר הוחלט על שינוי בשיבוצה, אך ההחלטה איחרה את המועד.
מדובר בהישג משמעותי במיוחד שכן מחלת הסכיזופרניה היא מחלה קונסטיטוציונלית, היינו כזו החבויה אצל האדם ועשויה להתפרץ בשלבים שונים של חייו. לפי האסכולות הרפואיות המקובלות, המחלה נגרמת משילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים, ויש הגורסים כי למרכיבים התורשתיים יש חשיבות רבה יותר מהגורמים הסביבתיים. בשל כך קיים קושי להוכיח שאירוע חריג ספציפי היווה את הטריגר להתפרצות המחלה. במקרה של ק' אפילו לא היה אירוע דחק חריג, אלא לחץ מתמשך שנבע מתנאי שירות מלחיצים וקשים באופן כללי.
עו"ד כהן התייחסה לתיק וסיכמה: "הקושי במקרים שבהם הנזק הנטען הוא מחלה קונסטיטוציונלית הוא להוכיח כי אילולא היה הנפגע מתגייס לצבא, הסבירות שמחלתו הייתה מתפרצת היא נמוכה. הוכחה זו פשוטה כאשר מדובר במקרה של אירוע חריג שאפשר לשים עליו את האצבע כגורם דחק (פעילות מבצעית / סכנת חיים / ויכוח קשה וכו'), אך מה קורה כאשר לא היה אירוע אחד מרכזי שהיווה טריגר להתפרצות המחלה? היום בתי המשפט מכירים במצבים שבהם תנאי שירות מלחיצים וקשים עשויים לגרום להתפרצות מחלה, כאמור גם ללא אירוע חריג".
